אחת התאונות הנפוצות ביותר בעבודה, הינה בשל פגיעת עובדים ממכונות. קיימת גישה מוטעית, הסוברת שבכל תאונה בה נפגע עובד ממכונה – המעביד נושא באחריות מלאה.

בדף מידע זה נראה, כי הנושא אינו כה פשוט או חד משמעי.
נביא דוגמאות מהפסיקה, מהן נלמד, שלא תמיד המעביד נמצא אחראי, וכי ישנה חשיבות עצומה להסתמכות על חוו"ד של מומחה לבטיחות בתחום המכונות, על מנת לבסס את שאלת האחריות או את אשמו התורם של העובד. פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל – 1970, מתייחסת לחובות המוטלות ביחס למכונות. סעיף 37 קובע מהם החלקים הטעונים גידור לבטח, סעיף 45 מתייחס להגנה על חלקים מסוימים במכונה, וסעיפים 40, 43 מסמיכים את שר העבודה להתקין תקנות לענין פקודה זו. אולם, אף שחלפו עשרות שנים מאז נחקק החוק, לא תוקנו תקנות כלשהן לענין מיגון מכונות. גם סעיף 37 לפקודה, הותיר תהיות רבות, ביחס להגדרה הנאותה והרצויה של "גידור לבטח". לא פלא, איפוא, שאנו נזקקים לחוו"ד של מומחה למכונות בחלק גדול מהתיקים, הנוגעים לתאונה שנגרמה בשל עבודה על מכונה.

בהיעדר הנחיות ברורות ומחייבות בחקיקה הראשית ובחקיקת המשנה, עולה הצורך להזדקק לתקנים ונוהלי בטיחות, שבהם מפורטים הכללים הראויים בנושא מיגון מכונות ובטיחות השימוש בהן. בשנת 1980 פורסם ע"י מכון התקנים הישראלי מפרט מכון שסימנו מפמ"כ 98 בנושא: "מגינים והתקני בטיחות למכונות: הגנה מפני סיכונים מכניים". למפרט זה אין אמנם תוקף מחייב, אולם מרבים להתייחס אליו כאל אמת מידה מקובלת, בהיעדר חקיקה בנושא. כמו כן נוהגים המומחים להסתמך על חוברות הדרכה בנושאי מיגון מכונות של המוסד לבטיחות ולגיהות, ועל תקנים ופרסומים זרים.

בבואנו לבחון את שיטות ההגנה של המעביד בנוגע למכונות, מקובל להתייחס לארבע קבוצות הגנה: א. מגינים, ב. התקנים, ג. שיטת עבודה, ד. סימון, החוונה ושילוט. בנוסף, על המומחה לבטיחות לבחון את שאלת האחריות בשים לב לסעיפים 1 ו-219 לפקודה, המטילים את חובת ביצוע דרישות החוק ברוב המקרים על "תופש המפעל" או על "בעל המפעל", ובמצבים מסויימים, על בעל המכונה במקום התופש (ס' 220) או על שלוחו או עובדו של בעל המפעל (ס' 221).
ס' 46 לפקודה אוסר על מכירה, שיווק או השכרה בישראל של מכונה המופעלת בכח מכאני ואינה ממלאה אחר דרישות החוק. גם על העובד עצמו מוטלת בחוק אחריות, והוא מחוייב להשתמש בהתקנים או אמצעים המסופקים לו להבטחת בריאותו או בטיחותו. נביא לעיל "על קצה המזלג", מקבץ דוגמאות מהפסיקה, הממחישות את מורכבות הנושא.

* עובד נפגע ממכונה לחיתוך שיש, שלא היתה מגודרת לבטח.
התאונה אירעה, כשידו של העובד החליקה לעבר החלק הבלתי מגודר ואצבעותיו נקטעו. בבית המשפט העליון נקבעה אחריות המעבידה, בשל הפרת חובה חקוקה, באי גידור לבטח של המכונה בהתאם לפקודת הבטיחות בעבודה. נקבע כי העובדה, שהחלק המסוכן של המכונה לא קיבל גידור על ידי היצרן, אינה ממעיטה מחובתו של המעביד. על העובד הוטל אשם תורם של 1/3 מאחר וכעובד מיומן, היה מודע לסיכון הטמון בדיסק לחיתוך השיש, סיכון שהינו גלוי לעין לכל מי שמקרב ידו לדיסק המסתובב. {ע"א 1008/93 מנשה עזרא נ. הרצל עזרא (תק-עליון 94 (4) 360)}.

* עובד שעבר ליד משחזה, נפגע מרסיס שעף לעינו מהמשחזה.
המעביד טען, שסיפק לעובדים משקפי מגן, וכי העובד לא הרכיבם. אך בית המשפט העליון קובע, שלא היה עליו להרכיבם, משום שלא עבד על המשחזה, אלא רק עמד בקירבתה. היה על המעביד לגדר את המשחזה מפני פגיעת רסיסים או גיצים, ומשלא עשה כן, הוא הפר את חובת הגידור לבטח של חלק מסוכן במכונה. חובה זו משתרעת לא רק כלפי מי שעובד על המכונה, אלא גם על כל מי שעובר לידה. בית המשפט החיל את הכלל של "הדבר מעיד על עצמו", ומשלא עמד המעביד בנטל להוכיח שלא התרשל, נקבעה אחריותו המלאה, ללא אשם תורם לעובד. {ע"א 697/72 ויסמונסקי נ. "מרכבים" מפעלי מתכת בע"מ (פ"ד כח (1) 429)}.

* עובד נפגע בידו ממכונה לטחינת גומי.
התאונה אירעה, ככל הנראה, שעה שהעובד הכניס ידו לתוך המכונה פנימה כדי לנקותה משיירי גומי, ודבר זה אסור היה לו לעשות, כל עוד המכונה עבדה וזרם החשמל לא נותק. בית המשפט העליון דוחה התביעה וקובע, שאין אחריות למעבידה, לאחר שדחה טענת התובע כי ידו נסחבה לתוך המכונה. הפתח, שאליו הכניס העובד את ידו, מיועד לפליטה בלבד. דרכו יצא הגומי הטחון ונפל לתוך שק. הסכינים והשיניים שבתוך המכונה, העושים את מלאכת הטחינה והמועדים להזיק, נמצאים במרחק של 10 ס"מ מהפתח, ועד שלא יכניס אדם ידו מרחק של יותר מ-10 ס"מ לתוך המכונה פנימה, אין הוא יכול להנזק.
העובדה, שלאחר התאונה שינה המעביד את הפתח, על ידי כפיפתו למטה כך, שיש צורך לעשות כיפוף יד בלתי רגיל כדי להכניסה פנימה – אינה מצביעה על רשלנות המעביד, שמלכתחילה לא שינה את הפתח. יש לבחון את המכונה כפי שהיתה ביום התאונה ולקבוע לגביה, כי לא היה בה סיכון, המטיל חובת זהירות מיוחדת על המעביד.
נדחתה גם הטענה של שיטת עבודה מסוכנת, ובית המשפט קובע, כי שיטת עבודה של קשירת שק לפתח המכונה, שיקלוט את הגומי הטחון שנפלט מהמכונה, היא שיטת עבודה סבירה. מוסיף בית המשפט וקובע, כי מכיוון שמדובר בעובד ותיק במפעל, שעבד במכונות שונות, הרי שלמרות שלא עבד מעולם על המכונה הספציפית, לא היה צורך באזהרה מיוחדת, מפני הסיכונים הכרוכים בהכנסת יד לתוך המכונה, וכי כל פועל סביר חייב להיזהר ולהמנע מהכנסת יד לתוך מכונה חשמלית פועל. {ע"א 154/62 יפת חשאי נ. "אינגום" בע"מ (פ"ד ט"ז 1871)}.

* התובע הינו טפסן ראשי ומנהל של קבוצת עובדי בניין.
לצורך ביצוע יציקה בבניין, הופעלה מכונת עירבול ובה מיכל מים ותוף מסתובב. כשעמדו הפועלים להוריד את הסל, כדי לשפוך אליו את תכולת התוף, הסל לא ירד. התובע הציב רגל אחת על גלגלי המכונה כדי להוריד את הסל, ונפגע מהתוף. בית המשפט המחוזי קובע, כי עיקר האחריות מוטלת על התובע עצמו, שהציב רגלו על הקשת, והפר את הוראות הבטיחות, האוסרות לעלות על מכונת בטון כשהמנוע בפעולה. אמנם נכונה טענת התובע, שהיעדר דרישה לגדר מכונה מסויימת, עדיין אינה מהווה ראיה לבטחון המכונה. אך כאן היה על התובע להוכיח, שמבנה התוף והקשת עלולים לסכן את הפועל, כשהוא נוהג בדרך סבירה, וזאת לא הוכח.
נקבע, כי פעולת התוף אינה מסכנת את העובד לידה בדרך הרגילה, והאחריות שהוטלה על העובד עצמו הגיעה ל-70%. על המעביד הוטלו 30% מהאחריות, מכיון שלא דאג לכך, שהמטפלים בהפעלת המכונה יקבלו הסברים מספקים, והסתפק באיסור כללי לעלות על המכונה. מכיון שתנאי העבודה "מפתים" בנסיבות מסויימות להפר את האיסור, כדי לזרז העבודה, יש לקיים השגחה ופיקוח נאותים, שימנעו ביצוע פעולות מסוכנות. {ת.א. (ת"א) 1003/63 קרפנר נ. מפעל הבנייה של הקיבוץ המאוחד (פ"מ נ"ד 180)}.

* נגר נתבקש על ידי מעבידו לנסר לוחות עץ באמצעות משור מכני מסתובב.
המשור הוא חלק ממכונת ניסור, המורכבת מלוח קבוע וממסוע. את לוח העץ, אותו מבקשים לנסר, מסיעים על גבי המסוע, אשר נע בניצב למשור המסתובב, עד להשלמת החיתוך. כשביקש העובד לסלק שארית עץ שנותרה בידו, נפגעה אצבעו מלהב המשור המסתובב. להב המשור לא היה מוגן, ובחלקו הבולט, שמעל לוח העץ הקבוע במכונה, הוא היה חשוף.
נדחתה טענת המעביד, כי בדרך בה בחר העובד לעבוד, התאונה היתה מתרחשת גם אילו הותקן המגן, וכי העובד יכול היה לדחוף את האצבע אל מתחת למגן. בית המשפט חוזר על ההלכה, שהגידור נועד להגן גם על עובדים רשלניים, ולכן באי התקנת הגידור, הפר המעביד חובה חקוקה, וגם התרשל לפי מבחן הציפיות. על התובע הוטלו 40% רשלנות תורמת, בשל הסיכון שיצר בהושטת ידו לעבר הלהב וכן, בשל עצם בחירתו לעבוד ללא מגן, בלא דופנה, בלא שימוש במוט להרחקת שאריות העץ, ובלא הדממת המנוע – שיטות שהיו, כולן, ידועות לו מכח נסיונו הרב בעבודה על מכונות מסוג זה. {ת.א. (ב"ש) 165/86 צבי כהן נ. חיים כהן (תק – מחוזי 92 (1) 962)}.

* עובד בקונדיטוריה נפגע, כשידו נתפסה במכונה ללישת בצק.
התאונה אירעה כשמעבידו ביקש ממנו לבדוק את סמיכות הבצק במכונה, בלי שהדריכו כיצד יש לבצע את הבדיקה. כשהמיכל מלא בבצק לא רואים את כנפי המערבל המסתובבות. המערער החדיר ידו למכונה, כשזו פועלת, והיד נתפסה בכנפי הערבוב ונקטעה. המעבידים הורשעו במשפט פלילי, בשל אי מתן הדרכה למערער בטרם ביצע עבודתו, באי גידור חלק מסוכן של מכונה, ובאי קיום התקן שמונע אוטומטית ממפעיל המכונה לבוא במגע עם חלקיה המסוכנים. המחלוקת בבית המשפט העליון נסבה בשאלת האשם התורם שיש לייחס למערער, לאור העובדה שהכניס את ידו למכונה עובדת, בלי לנתק קודם את החשמל.
בית המשפט העליון קובע, כי את רמת הזהירות הנדרשת ממעביד אין לדרוש מעובד כלפי עצמו, ואין להטיל על העובד הנפגע רשלנות תורמת, אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין. נקבע, כי אין אשם תורם לעובד במקרה זה. המעביד הגיש הודעת צד ג' נגד ספק המכונה שרכש אותה מהיצרן, ואשר מכר מכונה לא תקינה למעביד.

* במהלך לימודים בקורס נגרות מטעם משרד העבודה, נפגע התובע באצבעו,
כאשר השתמש במכשיר מסוג "למלה", החורץ חריצים בדופן העץ בעזרת סכין קפיצית עגולה.בית המשפט השלום קובע, כי אין להחיל במקרה זה את הפסיקה הנובעת לחובות מורים כלפי תלמידים, הדומות לחובות הורים כלפי ילדים, משום שמדובר בקורס מקצועי למבוגרים. התובע היה בן 37 עם ניסיון בעבודה כמכונאי, כרסם וחרט. אולם, מציין בית המשפט, שעם תלמידים יש להקפיד יותר.בית המשפט העליון קובע, כי חוק האחריות למוצרים פגומים אינו חל במקרה זה, משום שלא הוכח, כי מי שמכר את המכונה לנתבעים בא בגדרו של "יצרן" לפי החוק. גם בעילה נזיקית לא התקבלה הודעת צד ג' נגד מוכר המכונה, משום שנותק הקשר הסיבתי בין מעשיהם או מחדליהם של צד ג' לבין התאונה, בשל מחדלם של המעבידים, שלא דאגו להתקין אמצעים נאותים להגנה מפני הסכנות שבהפעלת המכונה, ולא דאגו לפקח על ביצוע העבודה. {ע"א 3769/97 שמעון דהן ואח' נ. דני אביבה ואח' (פ"ד נ"ג (5) 581)}. להרחבה או קבלת חוות דעת מומחה בעניין זה או בנושאים אחרים בנזיקין – לחץ כאן

* עובד ייצור ומנהל במפעל פלסטיק, נפגע בידו ממכונת ייצור.
בית המשפט המחוזי אינו מקבל את גירסתו לאירוע, וקובע כי העובד הכניס ידו מבעד לפתח העליון של המכונה שגובהה כ-1.65 מ', מבלי לפתוח את החלון שדרכו ניתן לבחון את אופן פעולת המכונה, ואשר מהווה שסתום בטחון, שבא להגן על מי שעובד ליד המכונה, שכן, ברגע שהחלון נפתח, נפסקת פעולת המכונה. נקבע, שחובת הגידור אינה אבסולוטית, ולמעשה המכונה היתה מגודרת כדבעי. בפעולת המערער לא היתה כל אינסטינקטיביות. מדובר באדם שהכיר את המכונה לפני ולפנים, ורצה לעקוף את מנגנון הבטיחות שלה. אין לדרוש ממעביד שיצפה פעולה מעין זו, ובנסיבות אלה לא היתה כל הפרת חובה מצד המעבידה והתביעה נדחתה. {ע"א (ת"א) 1407/00 פאלח בני נ. ידע פלסט בע"מ (טרם פורסם)}.

* התובע עסק בניסור לוחות עץ אלון, לצורך מסגור פלטות לתקרה.
לקראת סוף היום היה התובע אמור לחתוך את העץ לפרוסות ברוחב 5 ס"מ. החיתוך לפרוסות נעשה על ידו במכונת ניסור "קרייזיק". תוך כדי פעולת הניסור, כשידו הימנית מונחת על הלוח ודוחפת, וידו השמאלית נמצאת מצידו השמאלי של לוח העץ, לוחצת את הלוח לעבר המסור, שינתה לפתע ידו השמאלית את מיקומה, מסיבה שאינה ברורה אף לתובע, ואצבעותיו נקטעו על ידי דיסק ניסור מסתובב. בית המשפט השלום קובע כי הנפגע איבד את עירנותו, תשומת לבו הוסטה, וידו השמאלית החליקה לעבר הדיסק. כמו כן נקבע כי מיגון המכונה הוסר, כדי לאפשר ביצוע עבודות חריצת עץ, אשר המיגון מפריע לעשותן. נקבע כי פעולת ניסור לוחות עץ במסור שאינו מוגן, היא פעולה פסולה, ומכאן אחריות המעביד. אין אשם תורם לתובע, בהיעדר שילוט מתריע, בהיעדר הדרכה, ומכיון שלא הוכח כי התובע ידע על הסרת הגידור המגן. מטבע הדברים, כל עובד סביר, כגון התובע, נקלע בעבודה מונוטונית המתמשכת על פני שעות יום עבודה, לרגע קל של הסחת הדעת עקב ביצוע העבודה, ואין בהסחת דעת כזו כדי להטיל עליו רשלנות תורמת.
המגן או הגידור – נועדו להגנה גם מפני פגיעה כזו. גם אם לא ניתן לגדר את המכונה לבטח, אין זו הגנה למעביד, ועליו לפצות את העובד שנפגע. {ת.א. (ת"א) 40807/97 בכר ניסים נ. אביר מיכה ואח' (טרם פורסם. הופיע בסקירה משפטית חוברת 300 פסיקה נוספת מיום 27/6/02)}.

* במהלך לימודים בקורס נגרות מטעם משרד העבודה, נפגע התובע באצבעו, כאשר השתמש במכשיר מסוג "למלה", החורץ חריצים בדופן העץ בעזרת סכין קפיצית עגולה.

בית המשפט השלום קובע, כי אין להחיל במקרה זה את הפסיקה הנוגעת לחובות מורים כלפי תלמידים, הדומות לחובות הורים כלפי ילדים, משום שמדובר בקורס מקצועי למבוגרים. התובע היה בן 37 עם נסיון בעבודה כמכונאי, כרסם וחרט. אולם, מציין בין המשפט, שעם תלמידים יש להקפיד יותר.

על מנת שהסכין תצא מהמכשיר ותפעל את פעולתה, יש צורך גם בחיבור לחשמל וגם בהפעלת לחץ ידני על ידית הדחיפה.

התובע קיבל הדרכה, וידע שחובה לנתק את המכשיר מהחשמל לפני הניקוי, ושיש לנקות את המכשיר עם לחץ אויר. למרות זאת, הוא לא ניתק את החשמל, לא ניקה עם לחץ אויר, ולא קרא למדריך בעת תקלה, וכל זאת בניגוד להנחיות ולהוראות הבטיחות הכתובות שקיבל.

בית המשפט דוחה הטענה שהמכשיר לא היה מוגן, וקובע כי מדובר במכשיר ידני שאינו מסוכן בעת שימוש רגיל בו, בהתאם להנחיות ולהדרכות שקיבל התובע. לפיכך הנתבעות אינן נושאות באחריות לאירוע.

{ת.א. (י-ם) 14977/00 מנחם לוי נ. בית הספר להכשרה מקצועית של משרד העבודה ואח' (טרם פורסם. הופיע בסקירה משפטית חוברת 297 פסיקה נוספת)}.

סיכום

בדף מידע זה, בחרנו לגעת בתחום המוכר והנפוץ של תאונות עבודה שנגרמות בשל שימוש במכונות.

בחרנו להביא לכם לקט פסקי דין, מתוך מאות פסקי דין הקיימים בנושא זה, על מנת להצביע על חוסר בהירות והיעדר האחידות בפסיקה ובחקיקה, ועל חשיבותה של חוו"ד מומחה לבטיחות, על מנת לבסס את שאלת הרשלנות או את היעדרה, ואת שאלת אשמו התורם של העובד.

נשמח לסייע לכם גם בתחומים האחרים של תביעות הנזיקין, בבחירת המומחה המתאים ביותר ובעריכת חוו"ד מקצועית ואמינה המוכנה להגשה לבית המשפט.

להרחבה או קבלת חוות דעת מומחה בעניין זה או בנושאים אחרים בנזיקין – לחץ כאן

המידע נערך ע"י עו"ד יעל פאל-חזן.