כל מי שגידל ילדים, מכיר היטב את תכיפות הפציעות והתאונות המתרחשות, בשל שובבותם וחוסר זהירותם של ילדינו. תאונות מתרחשות בגן הילדים, בכיתה, בהפסקה בחצר בית הספר, בעת שיעורי ספורט, בטיולים, ועוד …. אך גם בהיותם בבית, בהשגחת ההורים, נפגעים הילדים מתאונות, שלעיתים קרובות קשה למנען. ואם אנו נכשלים מדי פעם במשימתינו, להשגיח על 3-2 ילדים, מה לנו להלין על מורה, שאמור להשגיח בו זמנית על 40-30 תלמידים? בדף מידע זה ננסה לבדוק, מהם גבולות האחריות הנזיקית, המוטלת על מוסדות החינוך, ובאילו מקרים תיקבע רשלנות של המורים או הגננות, שהילדים נמסרו להשגחתם. נבדוק גם את חלוקת האחריות הנזיקית בין העירייה למשרד החינוך במקרים מסויימים. מתוך מאות פסקי הדין הקיימים בנושא זה, ליקטנו קומץ דוגמאות, הנוגעות במגוון רחב של פעילויות המוסד החינוכי.

א. פס"ד בהם נקבעה אחריות המוסד החינוכי

* שיעור ספורט – במהלך קפיצה על "חמור" בשיעור ספורט, איבדה התלמידה את שיווי המשקל, נפלה ונחבלה. נקבע כי תרגיל קפיצה על "חמור", מחייב פיקוח והדרכה מצד המורה, ומטבע הדברים כרוך בו סיכון מיוחד, הן משום אופי התרגיל, והן בשל גיל התלמידים. ככל שגובר הסיכון, כך נדרשת מידה רבה יותר של פיקוח. במהלך שיעור התעמלות, בו נדרשים התלמידים לקפוץ על מכשולים, נדרש פיקוח רב יותר מאשר בשעת ישיבה בכיתה. המורה לא דאגה למקפצה ולמזרון עבה ומתאים. היא לא הזהירה את התובעת מפני הסיכונים שבקפיצה, לא הדריכה אותה, ולא עמדה לצד ה"חמור" על מנת להשגיח עליה בעת ביצוע התרגיל. לפיכך נקבעה אחריות בית הספר. {ת.א. (ב"ש) 151/90 ורד מסילתי ואח' נ. רחל דרייר ואח' (תק-מחוזי 96 (4) 18)}.

* תאונה בהפסקה בחצר בית הספר – תלמיד בן 8 נפל מעץ, עליו טיפס בהפסקה בחצר. נקבעה אחריות ביה"ס, משום שלא היה פיקוח מטעם המורים בחצר. נקבע, כי אין די באזהרה שניתנה לילדים לבל יטפסו על העץ. כשמדובר בילדים בני 8 אין די באזהרה, ויש ללוותה בפיקוח בפועל. {ע"א 310/89 כהן נ. לנטוש ואח' (פ"ד מ"ו (1) 402 )}.

* בשעת ההפסקה נפגע תלמיד כיתה ד' ממכות שהיכוהו תלמידים אחרים. ביהמ"ש קבע את אחריות ביה"ס, מכיון שלא נכח אף מורה בחצר, ולא היה מי שיפקח על שלומם של התלמידים. גם אם מורה המפקח בחצר אינו יכול למנוע את כל הנזקים לילדים, כתוצאה ממשחקים או מעשי שובבות, הרי שיש ביכולתו למנוע עימותים יזומים בין הילדים. עצם הימצאותו של מבוגר בחצר, בה שוהים הילדים, מהווה גורם מרתיע מפני התנהגות אלימה של הילדים. {ת.א. (י-ם) 16/93 משה משיטה נ. משרד החינוך (לא פורסם. הופיע בסקירה משפטית חוברת 173)}.

* תאונה בחצר ביה"ס מחוץ לשעות הלימודים – ילד בן 12 שיחק בחצר ביה"ס בכדורגל, סמוך לשעה 16:00 בשלב מסויים הוא טיפס על גגון של מבנה בגובה של כ-4 מ', המהווה חלק מבניין ביה"ס. בעת משחק של מסירת כדור בינו, כשהוא על הגגון, לבין חבריו, שהיו על הקרקע, נפל המערער מהגגון ונפגע. ביהמ"ש קובע כי במלוא האחריות נושאת העירייה. מבנה ביה"ס היה בבעלותה ובאחזקתה, והיא התרשלה בכך, שלא נקטה אמצעים למניעת טיפוס ילדים על הגגון על אף שיכולה היתה לצפות לכך. לגבי משרד החינוך, נקבע כי אמנם אין מחלוקת, שהמורים חבים חובת זהירות כלפי תלמידי ביה"ס, גם בשעת ההפסקה בחצר. אולם אין להרחיב חובה זו אל מחוץ לשעות הלימודים ולמסגרת הלימודים, ולגבי תלמידים שאינם תלמידי ביה"ס. מה גם שהפיכת חצר ביה"ס למגרש משחקים פתוח לכל, הונחתה ע"י העירייה, ולא נבעה מיוזמת ביה"ס. {ע"א (חי') 4514/97 עוז ארד נ. משרד החינוך ואח' (טרם פורסם)}.

* פגיעת תלמידים בטיול – התובעת השתתפה בטיול שאורגן מטעם ביה"ס. תוך כדי הליכה בנחל צלמון החליקה ונפלה. נקבעה אחריות המועצה – מעבידתם של המנהל והמורים. הפרת חובת הזהירות של המורים מתבטאת בין היתר, בכך שהסתפקו במתן הוראות מסוימות לתלמידים, ולא דאגו לביצוען הלכה למעשה. לדוגמא, בנושא בחירת נעליים מתאימות להליכה. גם משרד החינוך נושא באחריות. הוא הוציא חוזר מיוחד ג' (התשמ"ט) – טיולים במערכת החינוך. מדובר אמנם בחוזר מקיף, מפורט וברור, אך משרד החינוך לא דאג ליישומו ע"י המנהלים והמורים. על המועצה הוטלו 70% מהאחריות, ועל משרד החינוך – 30%. על התובעת הוטלה רשלנות תורמת של 15% משום שלא נעלה נעלי הליכה. {ת.א. (חי') 511/92 גנאיים רחאב נ. מועצה מקומית סכנין ואח' (לא פורסם)}.

* אלימות במוסדות חינוך – בקייטנה, שאורגנה ע"י עיריית פ"ת, שהו כ-100 תלמידים, ממקום הנחשב בעייתי. העירייה מינתה 10-8 מדריכים. נער בן 10 ספג מכות מתלמיד אחר ונפגע. המדריכה בת ה- 16 לא הצליחה להפריד בין הניצים, ועברו מספר דקות, עד שהגיעו מדריכים בוגרים יותר, שהפרידו ביניהם. נקבעה אחריות העירייה. מידת ההשגחה הדרושה על ילדים בבי"ס, בלימודיהם בכיתה ובמשחקיהם בחצר, אינה דומה להשגחה הנדרשת כשמדובר בילדים בקייטנה. בקייטנה, בה אוכלוסיית התלמידים היא כזו, שצריך לצפות לאירועים הדורשים יד תקיפה כדי למנוע סכנות, סביר הוא לדרוש, שאותו כח אדם המופקד על הסדר ומניעת התפרעויות, יהא מסוגל למלא תפקיד זה. {ע"א 585/80 עיריית פ"ת נ. צרפתי ואח' (פ"ד ל"ח (3) 39)}.

* תאונה בגן ילדים – פעוטה בת 3.5 נפגעה, כשילדה אחרת עמדה על ספסל, מעדה, והספסל התהפך קדימה ונפל על ראשה של התובעת. הגננת והסייעת, שהיו נוכחות בגן, בדקו את התובעת ולא גילו סימנים חיצוניים לפגיעה. הילדה המשיכה לשחק בגן עוד כ-3 שעות עד שאמה באה לקחת אותה, והגננות מסרו לאם על המכה שקיבלה בראש, ושכנראה חלפה. רק לאחר זמן מה, כשמצב הפעוטה החמיר, לקחה אותה אמה לביה"ח, שם התברר שהיא נפגעה קשה במוח. ביהמ"ש המחוזי קובע, שלמרות שהפעילות בגן היתה רגילה, ונוכחות האחראים היתה סבירה, קיימת התרשלות בשל השימוש בספסל, בלי שנבדקה יציבותו. רשלנות חמורה נוספת מוצא ביהמ"ש בהנחיות משרד החינוך, אשר לא היו מעודכנות ולא נוסחו באופן חד משמעי, המחייב הפניה לטיפול רפואי בכל מקרה של חבלת ראש, ללא קשר לעוצמת החבלה. האחריות חולקה בין העירייה – בעלת הספסל, שחלקה הועמד על  40% לבין משרד החינוך, שחלקו הועמד על 60%. {ת.א. (חי') 10319/96 דבורה נ. עיריית קרית אתא ואח' (טרם פורסם. הופיע בסקירה משפטית חוברת 300)}.

ב. פס"ד בהם נדחתה טענת האחריות של המוסד החינוכי 

* פגיעה בכיתה – תלמיד כיתה א' נטל את עפרונו של הנפגע. הנפגע ביקש ממנו להחזירו, וכשהלה סירב, נטלו בכח, וכך נפגע בעינו במו ידיו. ביהמ"ש קובע, כי חובת המורה כלפי תלמידו היא כחובת הורה לבנו. השאלה אם הופרה החובה תלויה בנסיבות – ככל שגיל התלמיד רך יותר, מידת הפיקוח עליו חייבת להיות רבה יותר, ואין ילדים הנמצאים בכיתה, כילדים המשחקים בחצר. עוד נקבע, כי לפי תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התקן המקסימלי הוא של 50 תלמידים, ורק מכח הסכם בין משרד החינוך להסתדרות המורים, הועמד התקן על 40 לפיכך העובדה שבפועל היו ביום המקרה 45 תלמידים בכיתה, אינה מהווה חריגה מהתקן. כמו כן נקבע, שלא הוכחה הסתברות, שהתאונה היתה נמנעת, אילו מספר התלמידים בכיתה היה קטן יותר. משלא הוכחה רשלנות המורה, שהסתובב בין התלמידים בתוך הכיתה, נדחית התביעה. {ע"א 324/77 עבדל חכים מחמד רבי נ. סמרה ואח' (פ"ד  ל"ב (2) 446)}.

* פגיעת תלמיד בשיעור ספורט – תלמיד כיתה ט' השתתף במשחק כדורגל, שהתקיים בשיעור התעמלות בביה"ס. במהלך המשחק קפץ התובע לעבר מתקן הסל שבחצר, במטרה לבצע "הטבעה" של הכדור בתוך הסל. הוא איבד את שווי המשקל ונפל. נקבע, שפעולת ספורט של הטבעת כדור בסל, ע"י נער בן 15 איננה פעולה שיש עימה סיכון, אשר על מורה סביר וזהיר למנעה, ובפרט כשהמערער היה שחקן כדורסל. מדובר בסיכון רגיל של פעולת ספורט. אך אפילו היה בכך סיכון כזה, מדובר במעשה ספונטני פתאומי, שלא היה על המורה לצפותו. התביעה נדחתה. {ע"א 773/89 ברדה נ. אורט ישראל ואח' (תק-עליון 92 (4) 391)}.

* פגיעת תלמיד בהפסקה – תלמיד כיתה י"ב נפל בחצר ביה"ס, כתוצאה מדחיפתו ע"י תלמיד אחר. נדחתה טענת האחריות של המורים. חובת ההשגחה והפיקוח במקרה זה, פחותה מזו הנדרשת כשמדובר בנערים צעירים יותר הנמצאים בחצר בשעת ההפסקה. אפילו אם היה התובע מוכיח, כי לא היה פיקוח בחצר, הרי שלא הצליח להוכיח, שנוכחות מורה יכולה היתה למנוע את התאונה. שכן, אין ביכולתו של מורה, כפי שאין ביכולתו של הורה, למנוע פעולת פתע של דחיפה. {ת.א. (חי') 5580/94 כיאל אחסאן נ. בי"ס בירוני ואח' (טרם פורסם)}.

* פגיעת תלמידה בטיול – במהלך הירידה מהר ארבל, נתקלה התובעת באבן, נפלה ונחבלה. הטיול אורגן ע"י ביה"ס בסיוע חברת טיולים. התלמידים חולקו לקבוצות של כ-35 תלמידים, ולכל קבוצה נלווה מדריך, מורה מלווה ומאבטח. מדובר במסלול הליכה בעל דרגת קושי נמוכה, המתאים להליכה אף למטיילים צעירים ביותר, אך הוא אינו נקי ממהמורות ואבנים. ככל הנראה, לקראת סוף המסלול, החלו מספר תלמידים, ובכללם התובעת, לרוץ באופן ספונטני לכיוון חניון האוטובוסים שהיה בסמוך. נקבע, שהעובדה שמדובר באיזור זרוע אבנים, אינה מקימה אחריות לנתבעים. מדובר בתלמידי כיתות י"א, ולא בילדים קטנים, והתלמידים קיבלו הנחיות בטיחות והוראות, כך שניתן לצפות שישכילו להבחין באבנים הפזורות על הקרקע, ויימנעו מהתקלות בהן. לא ניתן למנוע אירועים מסוג זה, ובנסיבות אלה אין רשלנות של המורים. {ת.א. (ת"א) 256/95 גוזמן אפרת נ. מדינת ישראל – משרד החינוך ואח' (טרם פורסם. הופיע בסקירה משפטית 286)}.

* אלימות בבית הספר – עוזרת טיפולית, שעבדה בבי"ס לתלמידים קשי חינוך נפגעה מכיסא שנזרק ע"י תלמיד על תלמיד אחר, ופגע בה בטעות. בכיתה היו 8 תלמידים. ביהמ"ש העליון דוחה התביעה. לא הוכח, כי ילדים קשי חינוך הינם אלימים, או שהילד הספציפי היה אלים. לא הוכח גם, כי מספר התלמידים בכיתה היה רב מדי והיווה סכנה, או שאם היתה נוכחות של מורה נוסף בכיתה, התאונה היתה נמנעת. נדחתה הטענה, כי צריך היה להצמיד את הכיסאות לקרקע, ונקבע כי אם נקבל הטענה, נגיע לידי אבסורד, שהרי תמיד יימצאו חפצים אחרים שיכולים להיזרק ע"י תלמיד. {ע"א 868/79 עטרה קובי נ. זיו ואח' (פ"ד ל"ו (1) 63}).

* פגיעה בגן ילדים – ילדה ששיחקה בחצר המשחקים של הגן, נפלה מהנדנדה ונפגעה. ביהמ"ש קובע, כי לנתבעת – משרד החינוך אחריות מוגברת כלפי התובעת, וכי גם לעירייה יש אחריות לתקינות ותחזוקת המבנים שבתחום שיפוטה. אולם במקרה דנן, התובעת נפלה תוך כדי משחק, ואין מדובר בנדנדה פגומה או בלתי תקנית, או במצב של היעדר השגחה. בחצר שהו באותה עת גם הגננת וגם העוזרת, והנפילה מהנדנדה היתה בלתי נמנעת. התובעת התנדנדה על נדנדה, שהיא מסוג המשחקים המתאימים לגילה. הנתבעות לא הפרו את חובת הזהירות הנדרשת מהן כלפיה, ולכן התביעה נדחית. {ת.א. (נצ') 1810/94 מחאג'נה נסרין אבו שקרה נ. משרד החינוך ואח' (תק-שלום 996 (3) 700)}.

סיכום
ראינו להלן מבחר קטן של דוגמאות מהפסיקה, העוסקות באחריותם של מוסדות חינוך בגין תאונות לתלמידים. המומחים של "פורום המומחים", בקיאים בתקנות, בתקנים ובהוראות הבטיחות השונות, ויוכלו לערוך עבורכם חוו"ד מומחה שנערכת בהתאם להנחיותינו, או לייעץ לכם בדבר כדאיותה, והערכת הסיכון בתיק. בחרנו את מיטב המהנדסים ומומחי הבטיחות המנוסים והמקצועיים ביותר בתחומים המגוונים של תביעות הנזיקין.  נשמח לשתף איתכם פעולה בכל תחום נזיקי, בבחירת המומחה המתאים ביותר לתביעה בה הנכם מטפלים, ובעריכת חוות דעת מקצועית ומבוססת היטב.

המידע נערך ע"י עו"ד יעל פאל-חזן.