אחד הנושאים שהתפתחו באופן משמעותי בשנים האחרונות, הינו תביעות נזיקין נגד יצרן של מוצר פגום, ובמקרים רבים אחרים הגשת הודעת צד ג' ע"י נתבע – מעביד או מחזיק של חפץ, כנגד יצרן המוצר, בשל תאונה שאירעה לעובד או למשתמש באותו מוצר. בשנים האחרונות, עולה מספר הפניות ל"פורום המומחים", של עורכי דין המבקשים חוות דעת של מומחה, שתסייע לבסס את אחריותו או היעדר אחריותו של יצרן, בין אם הוא נתבע ישירות ובין אם בדרך של הודעת צד ג' המוגשת ע"י הנתבע – המעביד, או המחזיק במוצר. חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980 הקובע את אחריותו המוחלטת של יצרן במקרים מסוימים, מגדיר מיהו יצרן, מהו מוצר פגום, ומהן ההגנות העומדות ליצרן.

נביא להלן מיקבץ קטן של דוגמאות מהפסיקה לאחריותו של יצרן, הן על פי חוק האחריות למוצרים פגומים, והן לפי פקודת הנזיקין.

* מכסחת דשא
אדם הפעיל מכסחת דשא. לפתע פגעה הסכין בגוף זר בדשא, וחלק מהסכין נשבר ופגע בעוברת אורח. נמצא, שהסכין נשבר עקב עומס יתר חד פעמי על הסכין, שנגרם כתוצאה מפגיעת הסכין בגוף זר, בעת שהמכסחה פעלה. בית המשפט קובע את אחריות היצרן, שלא נקט אמצעי זהירות מספקים, כגון חיזוק הסכין, לבל יישבר ויינתק ממקומו במקרה של היתקלות בגוף קשה, ולא התקין מיגון לסכין, כך שאם הוא יישבר, לא יועפו חלקיו בעוצמה, אלא יעצרו על ידי המגן. לאחר התאונה, לפי דרישת משרד העבודה, הותקן מגן למכסחה, והקיבוץ עבר לייצור של סכין העשוי מיקשה אחת עם הציר, שבו סכנת התנתקות של חלק מהסכין קטנה יותר.

אמצעים אלה היו ידועים עוד לפני התאונה, ולא היתה סיבה שלא יינקטו בזמן הייצור, מה גם, שכשלושה שבועות לפני התאונה, ובעקבות אירועים קודמים, נטל על עצמו הקיבוץ לתקן ליקויים במכסחה, לפי דרישת משרד העבודה.  אך למרות ידיעת הסיכון במכסחות הקודמות, לא פנה הקיבוץ המייצר לציבור מחזיקי המכסחות, על מנת שאלה  יפנו אליו לתיקון המכסחות שבידיהם. יצויין, כי התביעה הוגשה לפי דיני הרשלנות הכלליים, ולא לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, ולכן לא נדונה האחריות לפי חוק זה. נקבעה גם אחריותו של מפעיל המכסחה, אשר על אף ידיעת הסיכון, של פגיעת הסכין בעצם קשה ושבירתו, הוא התרשל בבדיקת השטח בו עמד לעבוד עם המכסחה, בדיקה שעשויה היתה לגלות את העצם, שגרם לשבירת סכין המכסחה. {ע"א 532/89, 534 קיבוץ ניר דוד נ. מרים שוקרון ואח' (פ"ד מ"ו (2) 221)}.

* מכונת גיליוטינה לחיתוך פחים
עובד שעסק בחיתוך פחים במכונת גיליוטינה, נפגע כשסכין הגיליוטינה ירדה על אצבעות ידיו. בית המשפט המחוזי קובע את אחריות המעביד בנזיקין, בשל הפעלת סכין חתוך הפחים ללא המגן, למרות היותו חלק מסוכן במכונה. הוכח, כי אילו הותקן המגן, לפי הוראות היצרן, בגובה של 6-5 מ"מ משולחן ההגשה, היתה נמנעת החדרת אצבעותיו של המפעיל אל שטח ירידת הסכין, כך שהמיגון הקיים היה בטוח. אולם מיגון זה הוסר מהמכונה זמן רב לפני התאונה. המעביד גם לא קיים חובתו, להדריך את התובע בשיטת עבודה בטוחה ליד הגיליוטינה, ובאיסור הפעלת הגליוטינה ללא המגן.
נדחתה הודעת צד ג' ששלח המעביד כנגד היצרן. נקבע כי סעיף 2 (א) לחוק האחריות למוצרים פגומים, מחייב יצרן לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף. למעביד, ששלח הודעת צד ג', לא נגרם נזק גוף אלא נזק כספי, כתוצאה מחובתו לפצות את התובע, ועל נזק כספי לא בא החוק להגן. לכן אין עילת תביעה למעביד נגד היצרן, לפי חוק האחריות למוצרים פגומים.
גם העילה הנזיקית כנגד היצרן נדחית על ידי בית המשפט. נקבע, כי המעביד לא הוכיח שהגיליוטינה פגומה, או שהמגן, שסופק על ידי היצרן ואשר הוסר על ידי המעביד, ממילא לא היה מונע החדרת היד לשטח המסוכן במכונה. אדרבא, היצרן הצליח להוכיח כי הוא מרכיב את המגן, בגובה של 5 מ"מ ממשטח השולחן – מרווח בו לא ניתן להחדיר אצבעות, ומכאן כי מגן זה הוא מגן כדין.
עוד הוכח, כי המגן היה מחובר בברגים, שלשם שחרורם היה צורך במפתח ברגים מיוחד, ובפעולה של שני אנשים. כלומר, מדובר במגן מחובר כדבעי, שאינו ניתן להסרה בנקל על ידי כל עובד. {ת.א. (ת"א) 1147/90 אדמוב נ. פולריס (תק-מחוזי 96 (4) 998)}.

* פיגום
המנוח נפטר כתוצאה מתאונת עבודה, בה התמוטט פיגום, עליו עמד לשם צביעת עגורן. עזבונו תבע את מעבידיו ואת יצרן הפיגום. הסתבר שמבנה הפיגום היה לקוי ובלתי יציב, והוא התהפך עקב כניסת אחת מרגלי הפיגום בשעת הזזתו לתוך חריץ מסילת העגורן, או משום שהופר שווי המשקל של הפיגום, שמבנהו היה לקוי ובלתי יציב, בשעת עליית עוזרו של המנוח על הפיגום, עם דלי בידו, והתכופפות המנוח על מנת לקבל מידו את דלי הצבע, או שהפיגום התהפך בשל שתי הסיבות גם יחד. בית המשפט קובע את אחריות יצרן הפיגום, שהוציא ממפעלו פיגום לקוי, לא בדק את יציבותו, ולא הזהיר את המשתמשים בפני הסכנות הטמונות בו. לפיכך מוטלים עליו 70% מהאחריות.

על המעביד הוטלו 30% מהאחריות, משום שכאשר הובא הפיגום נמצא בו פגם, ופועלי היצרן נדרשו לבצע תיקון על ידי הוספת אלכסונים. עובדה זו היתה חייבת לעורר אצל המעביד את החשש, שלא ניתן לסמוך על יצרן זה, והמעביד היה צריך לבצע בדיקה על ידי מומחה, על מנת לבחון את יציבות הפיגום. מדובר בפיגום שעבר שיפוץ אצל היצרן, והובא לאתר במצב מפורק, והוא הורכב על ידי פועליו של המעביד. אך לא נערכה שום בדיקה לאחר השיפוץ וההרכבה ביחס ליציבות הפיגום, ובכך הפר המעביד את חובתו, לספק לעובדיו ציוד תקין ובטוח.

מוסיף בית המשפט, כי היה על המעביד לקשור את הפיגום לעגורן, משום שמדובר בפיגום מאלומיניום, שהוא קל ונייד, אך הוא פחות יציב מפיגום עץ או פיגום המחוזק לקרקע, בעיקר כשהוא מונח על קרקע שאינה לגמרי ישרה. גם באי נקיטת אמצעי הבטיחות הזה התרשל המעביד. {ע"א 582/71 ואח' המוסד לביטוח לאומי נ. רשות הנמלים ואח' (פ"ד כ"ז (1) 650)}.

* לוח עץ
עובד בנגרייה ניסר לוח עץ סנדויץ', במכונת חיתוך פלטות קרייזר שבה מסור חשמלי, כשלפתע עפה סיכת מתכת מתוך העץ אל עינו. בית המשפט המחוזי קובע שהאחריות לתאונה נחלקת, בחלקים שווים, בין מעבידו של התובע לבין יצרן לוחות העץ, שבאחד מהם נמצאה הסיכה. לגבי המעביד, היתה מוטלת עליו חובה להדריך ולהזהיר את העובד, וכן לספק לו משקפי מגן ולפקח על השימוש בהם, כפי שנעשה לאחר התאונה.

לגבי יצרן הלוחות, נקבע כי הוא ידע שקיים סיכון של השארות סיכת מתכת, וכי לוח העץ מסופק לנגריות, בהן מנסרים אותו, ולמרות שידע כי קיים סיכון בניסור לוח עץ המכיל בתוכו סיכות מתכת, הוא לא טרח להזהיר את בעלי הנגריות. די באי האזהרה, כאמור, כדי לקבוע את רשלנות היצרן. הסכנה היתה ידועה לו, והוא היה חייב להזהיר מפניה את הקונים, גם באמצעות דף אזהרה, וגם על ידי סימון הפלטות בסימון מזהה. {ת.א. (ב"ש) 225/90 גבי לוי נ. שבתאי בכר ואח' (לא פורסם)}.

* בקבוק
ילד בן 10 ביקש לפתוח בקבוק משקה תוסס מתוצרת חברת "טמפו". משהתקשה בפתיחת הבקבוק, ניסה מספר פעמים לפותחו בכוח, בעזרת פלייר, ואח"כ עם השיניים. בסופו של דבר הועף הפקק ופגע בעינו. ההברגה בפיית הבקבוק היא של כ-630 מעלות. בניצב להברגה מצויים ארבעה חריצים, שתפקידם לשחרר את הלחץ הפנימי בבקבוק, במהלך פתיחתו. הפקק בבקבוק עשוי אלומיניום, עם שכבת אטימה פלסטיק פנימית, ונצמדה לו טבעת מיוחדת, ל"הוכחת פתיחה", המתקלפת בעת הפתיחה הראשונה. מכונות מיוחדות מערגלות את פקק האלומיניום, בהתאם לתבריג המצוי בפיית הבקבוק.

לפי העדויות, מומנט הפתיחה של הפקקים נבדק מספר פעמים בכל משמרת. כיוון שזו בדיקה הרסנית, היא מתבצעת באופן מדגמי בלבד. אולם, כשמתגלה בקבוק שאינו סגור כהלכה, עוצרים את תהליך הסגירה, ומכונאי בודק ומתקן את מכונות הסגירה.  מלאי הבקבוקים שבין שתי הבדיקות האחרונות נאסף. לאחר סגירת הבקבוקים בפקקים, הם עוברים למנהרות חימום, נלחצים זה לזה במנהרת פיסטור – עד שהלחץ הפנימי עולה בכל בקבוק לכ-5 אטמוספרות. ההנחה היא, שבמצב זה כל פקק שאינו סגור כראוי משתחרר.

תכולת הגז במשקאות נמוכה מהמקסימום המותר בתקן הישראלי, והדבר נבדק בכל 30 דקות. עוצמת הסגירה של הפקק עשויה כך, שתאפשר לכל אדם לפתוח אותו על ידי הפעלת כח סביר. החריצים שבפיית הבקבוק, נועדו לשחרר את הלחץ הפנימי מהבקבוק בלא שיופעל כח על הפקק. כל עוד לא משוחררת ההברגה, אין הפקק יכול לצאת כלפי מעלה. בדיקת הבקבוק הספציפי העלתה כי הפקק חבול, כנראה משום פתיחתו על ידי כלי חד. שימוש במכשיר בפתיחת הפקק, גורם לעיוותים במבנה הגיאומטרי שלו, ולשחרור ספונטני של הפקק מהבקבוק, במקום השחרור התקני של הגז דרך חריצי השחרור.

נקבע שהתובע לא יכול להוכיח את פרטי הרשלנות המיוחסים לנתבעת, וכי לא התקיימו התנאים להחלתם של סעיף 41 ו-38 לפקודת הנזיקין, משום שלא ניתן לקבוע אם הפגם ארע בעת שהבקבוק היה בשליטת הנתבעת. העדויות מצביעות על בעיה שנוצרה דווקא בעת שהתובע טיפל בבקבוק. אין כל ראייה, שהנזק נגרם לפקק קודם לכן, בהיותו בשליטת הנתבעת.

לגבי חוק האחריות למוצרים פגומים, קובע בית המשפט המחוזי, כי קמה ליצרן ההגנה הקבועה בסעיף 4 (א), על פיה, אם היצרן מוכיח שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות, לפני שהמוצר יצא משליטתו, מתקיימת החזקה כי הנזק נגרם על ידי פגם שנוצר לאחר שהמוצר יצא משליטת היצרן. במקרה זה, לא זו בלבד שהוכח, כי אכן עבר המוצר הזה בדיקות בטיחות כאמור, כי אם גם הוכח, כי מסתברת האפשרות, שהפגם נוצר בעת שהמוצר היה בשליטתו של התובע, ובעת שנתקף בדחף קיצוני, להפעיל כלפי הפקק הפגום, לחץ פיזי חמור.

לכן אין בסיס לקבוע, שהבקבוק עזב את מפעל הנתבעת כשהוא סגור בפקק פגום, והתביעה נדחית. {ת.א. (ב"ש) 390/89 רמי ברכה נ. "טמפו" תעשיות בירה בע"מ (תק – מחוזי 95 (1) 396)}.

* כסא נוח
אדם ישב על כסא נוח שייצרה הנתבעת, ושאותו רכש שנה קודם. הוא אחז בידיות, כדי להעביר את הכסא לשכיבה, הרים את הידיות, וכשהכסא החל לנטות לאחור, נתפסה אצבעו במסילה ונפגעה. נקבעה רשלנות היצרן, אשר ייצר כסא שבו חבוי סיכון בטיחותי, המתבטא במסילה הרחבה (שבמנגנון ההטייה), שיש בה כדי ללכוד את אצבעו של המשתמש, וכן בכך שלא הזהירה בצורה נאותה את ציבור המשתמשים, בפני המלכודת שבמסילה האמורה.

זהו פסק הדין הראשון בארץ שדן בליקוי בדגם המוצר, שאף הוא סוג של ליקוי, הנכנס לגדר אחריותו של היצרן לנזקיהם של המשתמשים במוצריו. בית המשפט העליון מדגיש, כי כאן מדובר בליקוי נסתר, משום שהמסילה, שנמצאת מתחת  לידיות של כסא הנוח, איננה נראית לעינו של המשתמש. לכן, אם לא היתה אפשרות להמנע מהסיכון למשתמש על ידי התקנת מסילה צרה יותר, או על ידי הוספת לוח מגן לצידה על הידית, היה על היצרן לפחות להזהיר את המשתמשים בדרך מתאימה, בפני הסיכון החבוי מתחת לידיות. משלא פעל היצרן באף אחת מהדרכים הללו, הוא מחוייב ברשלנות לפי פקודת הנזיקין.

על התובע הוטלה רשלנות תורמת של 35% משום שידע על קיומו של המנגנון העשוי מתכת, הנמצא בתחתית הידיות, ואף הבין את דרך פעולתו, לאחר שימוש בכסא במשך שנה. נכון שלא ידע על קיומה של המסילה הרחבה, שבתוכה נלכדה אצבעו, אך די היה בידיעתו על קיומו של המנגנון המתכתי, כדי שייזהר בתנועותיו, ויימנע ממגע עמו. אחיזתו הבלתי זהירה תרמה לאירוע ומכאן אשמו התורם. {ע"א 557/77, 594 מ' שפס נ. פרימה פריזנר ושות' בע"מ (פ"ד ל"ב (3) 119)}.

פסה"ד ניתן לפני חקיקת חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980.

* סולם
התובע נתבקש על ידי מעבידו להתקין שלט פרסומת, ולשם כך עלה על סולם, שיוצר על ידי "סולמות חגית", השעינו על קיר כחד כנפי, כשמנהלו תומך בו, והחל לבצע עבודות קדיחה בגובה של 2.5 מטר. לפתע החליק הסולם, והתובע נפל ונחבל.

הוא תבע את מעבידו, שהגיש הודעת צד ג' נגד יצרן הסולם. בית המשפט קובע את אחריות המעביד, משום שהדרך בה בחר לבצע את העבודה, תוך עמידה על סולם מושען באורח חד כנפי, וביצוע עבודה המצריכה כח פיזי, אינה בבחינת שיטת עבודה ראויה. בגובה בו עבד התובע היה צריך לעמוד על משטח עבודה ולא על סולם, העלול להחליק.

נדחתה הודעת צד ג' נגד היצרן. ראשית, קובע בית המשפט, שהמעביד לא הוכיח על ידי קבלה, חשבונית או מסמך אחר, כי הסולם ממנו נפל התובע, נקנה אכן אצל הצד השלישי. שנית, נקבע, כי לא הוכח שהיה פגם כלשהו בסולם. בנוסף, על הסולם מודבקות הוראות בטיחות באשר לעבודה על הסולם, והמעביד לא דאג להסב את תשומת ליבו של העובד, באשר לשימוש בסולם בהתאם להוראות. {ת.א. (נצ') 1554/94 קזנוביץ מרק נ. גרפיקס 88 ואח' (תק – מחוזי 96 (3) 3894)}.

* אופניים
התובע רכב על אופניו בדרכו חזרה מבית הספר. במהלך הרכיבה נשבר המזלג המחבר בין הגלגל הקדמי לגוף האופניים באמצעות ציר המתחבר בהמשכו לכידון. עקב כך, נפל התובע על הכביש ונפגע.  יבואן האופניים טען להגנתו, שעל האופניים הופעל כח יתר, וכי התאונה אירעה עקב תחזוקה לקויה ונהיגה בלתי זהירה על האופניים.
בית המשפט השלום דוחה הטענה, משום שהנתבעת לא צירפה חוות דעת של מומחה, שיוכיח כי שבירת המזלג נבעה מהפעלת כח רב מדי על האופניים.

נקבע, כי העובדה שהתאונה אירעה לאחר שנה מיום רכישת האופניים, מעמידה בסימן שאלה את שאלת חוזקו של החלק שנשבר, וגם אם התובע נהג במהירות ואף בפראות, כדרכם של נערים, הרי עדיין סבור בית המשפט, כי זוג אופניים אמור להיות מיוצר בחוזק מתאים, על מנת שיעמוד בפגעים כאלה. מצב של "עייפות חומר", לא אמור להתרחש כעבור שנה אחת של שימוש יומיומי, ולכן הוא מלמד על פגם בייצור. גם אם לא ניתן להצביע בבירור על ליקוי שנפל באופניים, העובדה שהשבר במזלג אירע בחלק המרותך לאחר שנה מרכישת האופניים, מעמידה לתובע את החזקה שהאופניים היו פגומות. בכך מועבר הנטל ליצרן, לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, להוכיח התקיימותן של ההגנות הקבועות בחוק.

הנתבעת טענה, לפי סעיף 4 לחוק, כי האופניים עברו בדיקות בטיחות סבירות, בטרם יצאו משליטתה. בית המשפט דוחה הטענה וקובע, כי העובדה שנעשתה בדיקת בטיחות מדגמית על ידי מכון התקנים – אין די בה כדי להוכיח שהפגם שנפל באופניים הספציפיות, נגרם לאחר שהמוצר יצא משליטתה. נקבעה אחריות היבואן לנזקי התובע. {ת.א. (עפולה) 3553/97 (קטין) נ. כורשידי אליהו (טרם פורסם. הופיע בסקירה משפטית חוברת 282)}.

* בדיקות בטיחות סבירות
אחת ההגנות העיקריות העומדת ליצרן לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, הינה זו הקבועה בס' 4 (א') (1), לפיה, אם היצרן הוכיח שהמוצר המסוים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, חלה החזקה, לפיה הנזק נגרם לנפגע ע"י פגם שנוצר לאחר מכן. ביהמ"ש דן בשאלה, מהן "בדיקות בטיחות סבירות", והאם די בביצוע בדיקות מדגמיות, על מנת להקים את החזקה האמורה. בעניין "פניציה" נ. עמר (ע"א 166/88, 184, פ"ד מ"ה (2) 457) נקבע שאין די בבדיקות בטיחות מדגמיות, משום שאין בהן כדי להוכיח שהמוצר המסויים שגרם לנזק – אכן עבר את הבדיקות. כך נקבע גם בעניין "פיניציה נ. "תעשיות משק בית יצחק" {ע"א (ת"א 1568/99 טרם פורסם)}.

בענין זה נקבעה אחריות היצרן, ונדחתה טענתו כי ביצע בדיקות בטיחות סבירות. נקבע, כי אין להסתפק בבדיקה מדגמית, והעובדה שהתאונה אירעה, מעידה כי יש לבדוק כל צנצנת וצנצנת, כדי לפטור יצרן מאחריות. גם בענין כורשידי (שתמציתו הובאה להלן), חוזר ביהמ"ש על ההלכה, לפיה אין די בביצוע בדיקות בטיחות מדגמיות, כדי להוכיח שהפגם שנפל באופניים הספציפיות, נגרם לאחר שהמוצר יצא משליטת היצרן. לעומת זאת בענין רמי ברכה נ. "טמפו" (שתמציתו הובאה להלן), ביהמ"ש המחוזי מסתפק בבדיקות מדגמיות, משום שמדובר בבדיקה הרסנית, וקובע כי היצרן הוכיח שהמוצר עבר בדיקות בטיחות סבירות, והתביעה נגד היצרן נדחתה.

* הגשת הודעת צד ג' נגד היצרן 
מעביד שנתבע ע"י עובדו בגין פגיעה ממוצר או מכונה פגומה, יכול להגיש הודעת צד ג' כנגד היצרן עפ"י פקודת הנזיקין, אך על פי הפסיקה, אינו יכול להגיש הודעת צד ג' לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, משום שהמעביד אינו בגדר "נפגע" שנגרם לו נזק גוף. כך נקבע בענין אדמוב נ. פולריס (שתמציתו הובאה להלן) וכן בענין כדמיאן נ. חנוכוב (ת.א. (ב"ש)  240/91, תק – מחוזי 95 (1) 713). לעומת זאת, לפי ס' 7 לחוק, יכול יצרן שנתבע לפי החוק, להגיש הודעת צד ג' כנגד יצרן נוסף שהיה מעורב בהליך ייצור המוצר (פיניציה נ. תעשיות משק בית יצחק 778שהובא להלן).

סיכום

בדף מידע זה בחרנו להביא לכם לקט פסקי דין, מתוך עשרות רבות של פס"ד הקיימים בנושא זה, על מנת להצביע על האפשרות הקיימת, במקרים רבים, לשיתוף היצרן באחריות או לתביעה ישירה נגדו. ראינו את חשיבותה העצומה של חוו"ד מומחה, שעשויה לבסס את שאלת אחריותו של היצרן או את היעדרה. נשמח לסייע לכם גם בתחומים האחרים של תביעות הנזיקין, בעזרת המגוון הגדול של המומחים של "פורום המומחים"- שכל אחד מהם מקצועי, אמין ומיומן ביותר בתחום התמחותו. לסיום, אנו שמחים לבשר לכם על הוצאתו לאור של ספר חדש בנזיקין: "אחריות בשל תאונות ברשות הרבים" (מאת: עו"ד י. פאל-חזן, ד. אנגל). כפי שתראו בדף המידע המצ"ב, הספר ישמש ככלי עזר יעיל ומעשי לעורכי הדין העוסקים בנזיקין, והוא כולל מאות תקצירי פסקי דין, שפורסמו ושלא פורסמו בעבר, הערוכים לפי הנושאים השונים של תביעות הנזיקין.

בנוסף, לקראת סוף השנה האזרחית, עומד לצאת לאור גם העדכון הראשון לספר: "אחריות בשל פגיעות בעבודה" (מאת: ד. אנגל, עו"ד י. פאל-חזן, מהנדס ג. אנגל).

המידע נערך ע"י עו"ד יעל פאל-חזן.